חיסון חדש לשלבקת חוגרת: כך תדעו אם אתם בקבוצת הסיכון

חיסון השינגריקס (Shingrix), בעל יעילות של למעלה מ-90% ואפקטיביות גם בקרב מדוכאי החיסון, נכנס בשעה טובה לסל הבריאות בישראל. מהי שלבקת חוגרת ומהם הסיבוכים האפשריים של המחלה? 
בשורה לאוכלוסיות הסיכון לחלות בשלבקת חוגרת, ובמיוחד למדוכאי חיסון: החל מ-1 ביולי 2023 נכלל בסל הבריאות בישראל חיסון חדש נגד המחלה. את החיסון, המכונה שינגריקס (Shingrix), זכאים לקבל בני 65 ומעלה, או בני 18 ומעלה הנמצאים בקבוצות הסיכון.

כיצד מקבלים את החיסון?
החיסון ניתן בזריקה בשתי מנות במרווח של חודשיים עד שישה חודשים זו מזו. כיוון שבניגוד לחיסון הקודם (זוסטבקס), שהיה חי-מוחלש, הפעם מדובר בחיסון מומת – גם מדוכאי חיסון, אחת מאוכלוסיות בסיכון לחלות במחלה, יכולים ליטול אותו בבטחה.

עד כמה חיסון השינגריקס יעיל ובטוח?
החיסון נחשב לבטוח ובעל יעילות של למעלה מ-90% במניעת המחלה. הוא אף נמצא כיעיל במניעת הכאב העצבי שעלול להתלוות לפריחה העורית. הוא יעיל אף בקרב מדוכאי חיסון, אם כי במידה פחותה. בארצות-הברית ניתן חיסון השינגריקס זה שש שנים, ושם כבר החליף לחלוטין את החיסון הקודם. על פי המלצות משרד הבריאות בישראל, ניתן לחסן בשינגריקס אף את מי שחוסנו בעבר בזוסטבקס ומשתייכים לאוכלוסיות היעד.

ומכאן למחלה עצמה. מה גורם לשלבקת חוגרת?
המחלה נגרמת כתוצאה מזיהום ויראלי. הנגיף המחולל אותה, כמו במקרה של אבעבועות רוח, הוא וריצלה זוסטר (VZV) המשתייך למשפחת נגיפי ההרפס. כמו אצל יתר בני המשפחה, בחלוף הזיהום, הנגיף אינו נעלם מהגוף אלא נותר בו באופן רדום. הוא "מתעורר" וגורם למחלה להתלקח בעקבות היחלשות המערכת החיסונית. חשוב לציין כי בשונה מאבעבועות רוח, אף שמדובר בתוצאה זיהומית של אותו הנגיף, לא ידוע על סכנה יתרה לנשים הרות ולעובר בעקבות מחלה זו.

מהם התסמינים של שלבקת חוגרת?
על פי רוב, המחלה מתבטאת בשלפוחיות קטנות על פני העור, בכאבים ובתחושת עקצוץ או גרד. בהתנהגות טיפוסית, תחילה מגיעים הכאבים, לאחריהם יש אודם באזורים הנגועים ורק לאחר מכן נראית הפריחה המזוהה עם המחלה. בפיזור האופייני, הנגעים מופיעים לאורך עצבי הפנים, הגב או הגפיים בצורת חגורה (ומכאן שם המחלה). חלק מהחולים יסבלו גם מתסמינים של חום, חולשה ותחושה כללית רעה.

ומהם הסיבוכים האפשריים?
הנגעים יחלו לרוב להגליד תוך שבוע עד עשרה ימים מרגע הופעתם, אולם תחושת הגרד והכאב העצבי, שלא בהכרח מגיב למשככי כאבים, עלולים להימשך גם שבועות עד חודשים. תופעה זו, המכונהPost-Herpetic Neuralgia , היא הסיבוך הנפוץ ביותר של שלבקת חוגרת, ושכיחותה עולה ככל שגיל החולה עולה. סיבוכים אפשריים נוספים הם התפשטות של המחלה אל מעבר לעצבים הנגועים, או זיהום חיידקי ה"מתלבש" על הנגעים. מקרים חריגים ומסוכנים יותר הם פגיעה בעצב הראייה ובקרנית העין, ואף תסמונות הדומות לאירוע מוחי או דלקת קרום המוח.

כיצד מאבחנים את המחלה?
האבחון הוא קליני בעיקר, על פי מראה הפריחה ותיאור המטופל את תחושותיו.  ישנן בדיקות מעבדה סרולוגיות ומולקולריות לזיהוי הנגיף בנגע עצמו או לזיהוי נוגדנים בדם. הבדיקות זמינות בקופות החולים וניתנות בהתאם לשיקול הדעת הרפואי.

כיצד מטפלים במחלה?
המחלה חולפת מאליה, אבל טיפול תרופתי אנטי נגיפי עשוי לקצר את פרק הזמן עד להחלמה ולהפחית את התסמינים הנלווים לפריחה. הטיפול השגור הוא באציקלוביר, ורצוי להתחיל תוך פחות משלוש יממות מהופעת הפריחה. מחלה קשה יותר מצריכה לרוב אשפוז וטיפול תוך ורידי. על כל פנים, במקרה של חשש להידבקות במחלה, יש לפנות לרופא המשפחה.

האם זו מחלה מידבקת?
כן. מגע עם נגעים שטרם התייבשו והגלידו בעור עלול לגרום להדבקה בשלבקת חוגרת, כמו גם באבעבועות רוח בקרב מי שטרם חלה או חוסן.

האם תיתכן הישנות של המחלה?
כן, אם כי זה נדיר. במקרים נדירים במיוחד, בעיקר אצל מדוכאי חיסון, ניתן אף לחלות יותר מפעמיים.

המידע בכתבה הינו מידע כללי ואינו מהווה בשום צורה המלצה/יעוץ רפואי